ביהמ"ש אישר פסק בוררות, שאישורו נדחה בבימ"ש קמא מחמת שיהוי

השופט  י'  דנציגר:

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד' פלפל) מיום 29.7.04 בה"פ מאוחדות 116/05 (בקשה לאישור פסק בוררות, להלן - בקשת האישור) ו-1562/00 (בקשה לביטול פסק בוררות, להלן - בקשת הביטול).

העובדות

1.       ביום 14.12.93 נחתם בין המבקשת ובעלה לשעבר, מצד אחד, לבין המשיבים, מצד שני, זיכרון דברים להשכרת פיגומים (להלן - ההסכם). במסגרת ההסכם נקבע כי במקרה של חילוקי דעות בין הצדדים, ישמש הרב יצחק סגל ממגדל העמק כבורר מוסכם ביניהם (להלן - הבורר).

2.       בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בנוגע להפרת ההסכם על ידי המשיבים. לאחר שהתקיים בפניו הליך בוררות, נתן הבורר ביום 2.8.94 פסק בוררות (להלן - פסק הבוררות). מטעם המבקשת, אשר לא נכחה בדיונים שהתקיימו במסגרת הליך הבוררות, נכח בעלה לשעבר והיא קיבלה את פסק הבוררות במעטפה סגורה. המבקשת לא ביקשה לאשר את פסק הבוררות משך כחמש וחצי שנים.

3.       ביום 22.12.99 הגישה המבקשת את בקשת האישור. ביום 14.11.00 הגישו המשיבים את בקשת הביטול, בטענה שהבורר שמע את המבקשת בהעדרם והמבקשת אף הטעתה את הבורר כשלא סיפרה לו כי היא או בעלה לשעבר קיבלו את המגיע להם מן המשיבים, טרם מתן פסק הבוררות. ביום 29.5.01 הגישו המשיבים בקשה לתיקון בקשת הביטול, בטענה כי ביום 24.5.01 ביטל הבורר ביטל את פסק הבוררות, מן הטעם שהמשיבים טענו בפניו כי שילמו את חובם למבקשת.

פסק הדין של בית המשפט קמא

4.       ביחס לבקשת הביטול, קבע בית המשפט קמא כי מקריאתו של פסק הבוררות עולה כי הבורר קיבל את החלטתו לאחר ששמע את שני הצדדים, ולפיכך אין יסוד לטענת המשיבים כי הבורר שמע את המבקשת ביחידות. בנוסף, בית המשפט קמא קבע כי הסכם הבוררות בין הצדדים אינו תקף לעולם-ועד וכי הבורר סיים את תפקידו עם מתן פסק הבוררות. לפיכך, ביטול פסק הבוררות על ידי הבורר "כשבע שנים לאחר מתן הפסק" [כך במקור - י.ד.] אינו בסמכות הבורר והוא חסר משמעות. לבסוף, קבע בית המשפט קמא כי המבקשת כלל לא הייתה פעילה במהלך הליך הבוררות ולפיכך טענת ה"תרמית" שהעלו המשיבים ביחס אליה היא תמוהה.

לאור האמור לעיל, דחה בית המשפט קמא את בקשת הביטול.

5.       ביחס לבקשת האישור, קבע בית המשפט קמא כי אמנם חוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן - חוק הבוררות) אינו קובע מועד להגשת פסק בוררות לאישור בית המשפט, אולם, "שיהוי יכול לחסום גם בקשה לאישור פסק בורר, כשהאישור מתבקש כ-7 שנים לאחר מתן הפסק על גלגוליו השונים" [כך במקור - י.ד.], ולפיכך הגשת בקשת האישור כשבע שנים לאחר המועד בו ניתן פסק הבוררות מעוררת תמיהות ובהעדר הסבר סביר לשיהוי, אין להיעתר לבקשת האישור.

לפיכך, דחה בית המשפט קמא גם את בקשת האישור.

טענות המבקשת

6.       לטענת המבקשת, לאור פסק דינו של בית המשפט קמא מעמדו של פסק הבוררות אינו ברור, הואיל ומחד נדחתה בקשת הביטול ומאידך נדחתה בקשת האישור.

7.       עוד טוענת המבקשת כי בית המשפט קמא קבע הלכה חדשה, לפיה שיהוי בהגשתו של פסק בוררות לאישור מהווה עילה לביטול פסק בוררות, למרות ההלכה הברורה לפיה ניתן לבטל פסק בוררות אך ורק באמצעות אחת העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, ואף אותן יש לפרש בצמצום ובדווקנות.

8.       ביחס לקביעתו של בית המשפט קמא כי אין לאשר את פסק הבוררות לאור השיהוי בו לוקה הבקשה, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא כשקבע כי היה שיהוי של שבע שנים בהגשתה של בקשת האישור, בשעה שלמעשה הבקשה הוגשה חמש שנים לאחר שניתן פסק הבוררות,  ביום 22.12.99. לטענתה, היא לא הגישה את פסק הבוררות לאישור במשך תקופה זו, משום שחוותה "תלאות רבות", נפרדה מבעלה, גידלה בגפה ארבעה ילדים, נאלצה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל כנגד בעלה שלא שילם לה מזונות ועוד.

בנוסף, המבקשת טוענת כי המשיבים כלל לא העלו בפני בית המשפט קמא טענת שיהוי, טענה אותה היה עליהם להעלות בהזדמנות הראשונה, וממילא לא הוכיחו כי שינו מצבם לרעה בעקבות מצג לכאורה של המבקשת, לפיו אין בכוונתה להגיש את פסק הבוררות לאישור. לטענתה, המשיבים טענו בפני בית המשפט קמא כי כלל לא היו מודעים לקיומו של פסק הבוררות ולפיכך ממילא אינם יכולים לטעון כי הסתמכו על מצג כלשהו בנוגע לאישור פסק הבוררות ולטעון כי שינו מצבם לרעה כתוצאה מהגשתה של בקשת האישור כעת.

תגובת המשיבים

9.       לטענת המשיבים (שהם אחים ומיוצגים על ידי המשיב 1), כל הציוד שקיבלו מהמבקשת במסגרת ההסכם הוחזר במלואו ומחצית ממנו ממילא שייכת לבעלה לשעבר. עוד טוענים המשיבים כי המבקשת "נזכרה" לטפל בפסק הבוררות רק לאחר כשבע שנים ממועד נתינתו, לאחר שמילאו את חובותיהם כלפיה ולפיכך פנו לבורר וביקשו לבטל את פסק הבוררות.

          המשיבים לא הגישו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא לדחות את בקשת הביטול.